רבי פנסח מנחם גדל וחונך על ברכי אביו הגדול בעל האמרי אמת מגור זצ"ל, וממנו קיבל את כל תורתו.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט מפולין והגיע ארצה לירושלים עיה"ק.

מתחילת הנהגתו ועד סופה לא הפסיק האדמו"ר לדרוש על מידת העין טובה, ובזה ראה את סיבת כל החורבנות, ובזה תלה סיבת כל המחלות הנוראות, ובתיקון מידה זו ראה את סימני הגאולה.

כשנפטר בנו של הפני מנחם ר' אריה, שהיה רק בן עשרים ושבע שנים, במהלך השבעה עליו אמר כך: "ב"ה זכינו, הקב"ה נתן לנו אותו עשרים ושבע שנים". הסובבים שהיו ליד האדמו"ר בשבעה יצאו בהרגשה כאילו האדמו"ר מנחם אותם. מספר אחד מתלמידיו – מדבריו למדתי שבאמת יש צער וכאב אך אין זו סתירה להודאה על העבר – ב"ה היה לי אותו עשרים ושבע שנים.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אחינו אמן!